לפני כל מדיטציה אני מתחברת בהתכוונות עמוקה למרחב המשותף שלנו, ומקשיבה למה שהשדה המשותף מבקש... מהבוקר שוב ושוב עלה מתוכי

חודש ניסן מזמין לנו תדר מאוד מיוחד של ניקוי. אם לא נשארים רק ברובד הפשט – יש כאן הזמנה לניקוי

כאשר אנו רואים משהו ומכירים בו, מכירים בקיום שלו, ברוח שבו, אנו נותנים בו חיים. כשאנו במקום הזה, זרם של

אנו אוהבים ללכת לים, יש בו משהו שמזכיר לנו את הרחב שאנו, את הפתוח, הצבעים המשתקפים במים, העומקים.. הסערות.. הים

לא גדלנו על תרבות שמדברת אחדות. אנו גדלנו בתרבות שמעודדת מסע אינדיווידואלי, הישגים אישיים, אתגרים והתמודדות

אנו חיים בשדה אנרגטי רוטט, חי, משותף, ואנו חלק מהרטט הזה. זהו שדה אחדותי כאשר כל אחד מאיתנו משפיע ומושפע

מזמינה אתכם לדמיין צמה שזורה של ארבעה ממדים ששלובים אחד בשני – ממד הגוף, הנפש, הנשמה והרוח.

היקום נברא בדיבור. "ויאמר אלוהים יהי אור, ויהי אור..". (בראשית, א). גם על פי הפילוסופיה ההינדית, צליל נחשב לרכיב

בימים אלו כאשר העולם שלנו מטולטל, כאשר אנו מוזנים כל הזמן בחדשות, באינפורמציות רבות וסותרות, כאשר כל רגע אנו צריכים

אנו חלק מהסביבה והסביבה חלק מאיתנו. במקום שאנו מבינים זאת לעומק, יש לנו שער גדול לעבוד על הסביבה שלנו

בתקופת השבטים של פעם לא היה ספק בחיבור שנמצא בין כל הדברים החיים, בין הטבע, בין האלמנטים, בין השמים והארץ,

אור הוא המקור, בראשית הבריאה, בשפה שלנו אפשר לומר האנרגיה (למרות שזה מעבר לאנרגיה, אך אנו מרגישים זאת כאנרגיה) הגבוהה