לא גדלנו על תרבות שמדברת אחדות. אנו גדלנו בתרבות שמעודדת מסע אינדיווידואלי, הישגים אישיים, אתגרים והתמודדות.
המסע האינדיבידואלי האישי הוא חשוב. הוא מאפשר לנו לפתח את הצבע שלנו, המיוחדות שלנו, את ההתנסות שאנו זקוקים כדי להתפתח ולפתח. העולם מתפתח דרך ההתנסויות שלנו. העולם זקוק לכל הצבעים.
אך בו זמנית טוב יהיה שנכיר שלצד המסע האישי, החד פעמי – אנו חלק ממרקם חיים משותף, חלק ממסע יקומי שמתפתח ומשתנה, אנו חלק מהחיים – משפיעים ומושפעים כל רגע ורגע.
מאוד קשה לתפוס את החיבור הזה, קל יותר לחוש אותו כשאנו נפתחים לממד זה בתוכנו.
האבורוג'ינים, האינדיאנים ושבטים נוספים גדלים על סיפורים שמשקפים אחדות.
הם שומעים מהוריהם על הנהרות והימים, על החיות ועל הרוח שבין העצים ועבורם העולם הוא רשת קוסמית של חיים, והם פועלים מתוך הידיעה הזו, באחריות ובכבוד לסביבתם. הם יודעים לקבל כוח מגרמי השמיים, מהטבע מהחיות ומהקהילה בה הם גרים. הם פחות מרגישים לבד.
אנו זקוקים לחיבורים הללו, כי כך אנו יכולים לקבל כוח, להיות חלק, לרפא את הבדידות, לקחת אחריות ועוד. אנו זקוקים לכך במיוחד בתקופה זו.
במדיטציית widefulness זו אנו נכיר באופן חוויתי את האנרגיה האוניברסאלית של אהבה, אנרגיה אשר נמצאת בכל מקום, מחברת ותומכת חיים. ללא תדר של אהבה אוניברסאלית כל העולם היה קורס.
מזמינה להרפות לאנרגיה הזו, לאפשר לה לרפא, לרכך, ולהזכיר לנו אחדות.
באהבה,
יפעת