ריפוי משותף
יום רביעי בבוקר, יושבת בסלון, מתכוננת למפגש הקבוצתי – הפעם נפגש דרך המחשב. אני מבקשת לקבל מידע.. כך אני עושה מידי פעם, יושבת וכותבת מידע שמגיע דרכי.. אותו אני מביאה לקבוצות שאני מלווה. אני שואלת מה קורה בעולמנו? והתשובה מגיעה ככ מהר, כאילו "חיכו" שרק אקח זמן להקשיב, לכתוב, להעביר הלאה…
"כמו שמחלה מאיצה אותנו ליצור התבוננות פנימית, לגייס את הכוחות שלנו, לצאת למסע התפתחותי נפשי ורוחני, כך "המחלה" הזו, שנקראת כך במילים שלכם. אתם קוראים לזה אויב, מחלה, נגיף שצריך ללמוד ולנצח אותו. כך זה נראה מבעד לעולמכם וזה מובן. כל יום אתם מדווחים על אנשים שמסיימים את החיים שלהם, והפחד גואה. אין לכם שליטה על ההתפתחות, זה מתפשט ללא סדר וללא חוקיות שאתם מכירים בממד ארץ. יש לזה חוקים אחרים ואתם מנסים לאתר אותם. אתם מנסים לאתר אותם בכלים שיש לכם בממד שלכם. אך זה דורש גם כלים אחרים. כלים של אחדות, של תודעה גבוהה יותר שמבינה חוקי יקום.
אתם הייתם צריכים "מחלה" כדי לעצור, כדי לעשות את הקפיצה שאתם נמנעים ממנה זמן ארוך מידי בתוך טראנס החיים שלכם. בתוך מה שיצרתם לא עצרתם להבין את המהות של co creation. אתם לא מבינים את הרקמה העדינה של הקיום שאתם חלק ממנה, הלכתם לאיבוד.
מה שקורה איננו עונש או משהו ששייך למילים האלו, זו רק מראה של אמת, זו עמידה מול אמת ככל שהיא מכאיבה וקשה.
וזה מזמין לקפיצת מדרגה.
זהו השלב הבא של האנושות, והוא מצריך בו זמנית עוצמה פנימית וענווה. הוא מצריך הבנה של חוקי היקום שקשורים לאחדות, לסינכרוניסיות, לאהבה, לנתינה, לאחריות, לחופש ליצור ולברוא.
אז לאחר ההקדמה הזו
בבקשה קבלו את המסר הזה –
אתם אהובים ואהובות, אתם חלק ממסע אינסופי של נשמות, של התפתחות ודעיכה של לידה ומוות, של בנייה והרס, של צמיחה ונבילה. ראו עצמכם כחלק ממסע אינסופי. ועכשיו יש את המסע הזה אשר בא להקפיץ אתכם.
באהבה.
קחו רגע רק לחוש את זה.. את המסע האינסופי… רב הזמנים שהוא אתם וראו את ההתמודדות שלכם עכשיו כשלב התפתחותי שאתם נדרשים אליו, ושאלו את עצמכם, כל אחד בתוכו – מה השלב ההתפתחותי שלי בזמן הזה… מה זה בא להעצים בי? מה זה בא לפתח אצלי? כדי שאוכל לחזור למרכז שלי, לחיבור שלי למקור שהוא מעבר לכל ההתניות, הדפוסים, ההגנות שבניתי לעצמי, הפרסונות, כדי שאוכל לעבור משבר זה ולצמוח.
כיצד אנו חוזרים למרחב של אחדות ממקום זה, לומדים, תומכים, מתחזקים, בונים את מערכת החיסון האישית והקולקטיבית.
הריפוי כרגע יכול להיות רק משותף, הוא של כולנו. כל אחד מאיתנו יעשה את הדרך שלו וביחד יצור ניצור תודעה חדשה, שיתופית, מרפאה, מתחזקת ויוצרת שלום. שלום וקשר.
הוירוס אינו אויב שלכם למרות שברמה הארצית הוא נראה כך, כי הוא פוגע, הוא ממית, הוא מכניס אתכם לבידוד, הוא מאלץ אותכם להיכנס פנימה.
ברמה הרוחנית גם לוירוס יש נשמה והוא בשליחות. הוא פוגע בכם בריאות, במקום של הנשימה, במקום של החיבור שלכם לנשמה על מנת לעורר אתכם למסע אישי של חיבור. יש לו שליחות על פני כדור הארץ שלכם. חיבור לנשמה שלכם ולמסע שלה.
זה לא קל לשמוע את זה, אבל הצעד הראשון שלכם לחיבור לממד גבוה יותר, להבנת האחדות ולכך שלכל יצור בממד עולם יש תפקיד.
אין טעויות, אין באגים, אלא שלא תמיד יש את הראייה המותאמת. זה קשור לרמה תודעתית , זה קשור לספקטרום שניתן לתפוס, כל אחד במקום שהוא נמצא.
לאחר זמן אני מנסה להתחבר לתודעה של הקורונה, וזה מה שמגיע:
התודעה של הקורונה לא גבוהה, היא כמו שרת, כמו איש שנותן שירות, כמו מנקה רחובות, יש לה תודעה של ניקוי. היא יודעת לעשות רק מה שהיא יודעת לעשות, זו דרך החיים שלה. כך היא חיה. היא כמו "נמלה חרוצה". היא זקוקה ללחות, היא זקוקה לדלת כדי להיכנס.
אז אני שואלת: אם היא עושה את שלה, מה נותר לנו לעשות?
ראשית לקבל, לקבל את המציאות הזו ולראות מה השיעור, מה אתם יכולים לעשות כדי לחזק את המערכת החיסון האישית שלכם ושל היקום שאתם חלק ממנו. כל יום מחדש לבקש לנקות את מה שאתם יכולים ובכל הרמות – הרמה הפיזית, רגשית, אנרגטית ורוחנית. (אכתוב על כך בנפרד בהמשך) ולהתחבר למרחב של אור.
כל יום מחדש תשאלו מה אתם צריכים לנקות היום, במרחב שלכם, בתוככם, ביחסים שלכם, מה אתם צריכים להשלים, לסלוח, ולחפש את המקום בו תוכלו להתחבר לאור.
האור צריך מקום בתוככם.
הקורונה פחות נוגעת בילדים כי הם ילדים מלאים באור, הם נקיים יותר.
בוא ננקה את המרחב שלנו דרך כל הכלים שיש לנו, ונתחבר לתודעה גבוהה, משם נוכל להתחבר לאנרגייה של אור. בואו נלמד לעבוד עם גופי האור שלנו.
באהבה יפעת
