התמודדות העולם עם מגיפת הקורונה – מה היא באה ללמד אותנו

אנשים בבהלה, התקשורת כל יום מספרת לנו על עוד מקרי מוות כיצד וירוס הקורונה ממית, פחות מספרים לנו על אלו שנדבקו והתגברו על התסמינים. העולם סוגר איזורים, שדות תעופה סוגרים שערים, העולם כמרקחה והפחד מזדחל לכל פינה אפשרית.

מגיפות הן תקופתיות, מזכירות לנו שאנו קהילה אחת, עם מודעות קולקטיבית, כאשר כל מגיפה מסמנת לנו את התודעה הקולקטיבית שבה אנו נמצאים.

אם נסתכל אחורה בזמן, כל תקופת זמן הביאה את המגיפה שלה,את ההתמודדות שלה. ואפשר אולי לומר שכאשר הרפואה מצאה פיתרון/תרופה/חיסון המגיפה נעלמה. מנקודת מבטי כאשר החברה עלתה בתודעה, כאשר כולנו התקבצנו להבנה חדשה, ולידע חדש המגיפה התפוגגה. וכן, היו גם תרופות חדשות, וחיסונים למיניהם, אך התווסף שינוי משמעותי ששינה את פני החברה. הבנו למדנו שהגיינה זה דבר חשוב ושינינו את כל התשתיות של קיומנו, ובנינו מערכת שלמה של שירותי בריאות (מגיפת הפוליו ועוד אחרות), דרך אבעבועות רוח או אדמת למדנו כיצד הגוף הפיזי שלנו יכול ללמוד לחסן את עצמו ולהתחזק, דרך האיידס למדנו שקבלת השונה והאחר היא הכרחית, ועוד.

כדי שיהיה שינוי ברמה תודעתית רחבה, כדי שזה יגע באופן גורף בתודעה של חברה שלמה, אנו צריכים להבין שכולנו מתמודדים עם אותו הדבר – לא משנה אם זה בסין או באיטליה, כאן או בארצות המזרח. אנו מתמודדים עם הרצף הזה שנע בין חוסר אונים ושבריריות לבין חוסן פנימי. בין חיים ומוות, והחרדה של כולנו עולה. ואנו מתמודדים עם התפיסות והעמדות שלנו כחברה, עם התודעה שרווחת היום. כמו למשל:

• שדברים קורים לנו ואנו צריכים להתגונן בפניהם
• שאין לנו כח
• שמשהו יגיע ויפתור לנו את הבעיה

עמדות אלו ונוספות משאירות אותנו בעמדה ילדית או קורבנית ולא מאפשרות לנו להתחיל לבדוק את הכוח שלנו, את מערכת החיסון האישית שלנו, האנרגטית והקולקטיבית, ואת הכוח שלנו להשפיע עליה. מנקודת מבטי מגיפה זו דוחפת אותנו לעלות מדרגה. לחזור לכוח הפנימי שלנו, ולחוסן הפנימי שלנו, ליכולת שלנו לחזק את מערכת החיסון שלנו, לדאוג לעצמנו מבפנים. החיסון אינו חייב להיות מבחוץ, מעוד פורמולה זו או אחרת. הכדור החדש שלנו הוא תודעה חדשה שמבינה מהו כוח פנימי, שמבינה שיש לנו את הכוח ליצור בריאות.u