ריפוי הוא מלאכה של חיבור
אני פוגשת אנשים קרוב לשלושים שנה, אני צופה ושותפה לשינויים שמתרחשים, חוקרת בגוף ראשון מה "עובד", מה מרחיב, מה יוצר שינוי, מה מחזק את אנרגיית חיים והרצון לחיות, ליצור, להגשים, להנות ולהתפתח תוך כדי תנועת החיים. מה מייצר משמעות.
יותר ויותר אני רואה עד כמה ההתמודדויות הרגשיות והפיזיות שלנו קשות היום מאי פעם: מקרים רבים יותר של דיכאון וחרדה ובצידן יותר ויותר צריכת תרופות, מחלות קשות אשר מזמינות להתכנסות ועבודה פנימית תהליכית, מערכת החיסון האישית והקולקטיבית מאותתת לנו על עומס רב וחוסר איזון ועוד.
כשאני מסתכלת על זה ממבט של ציפור, מלמעלה, אני יכולה להבין שזה קורא לנו להתרחב. כשאני פוגשת את הקושי ברמה האישית זה קורע את הלב, אך יכול לפתוח דלת לתהליך משמעותי של קשר וחיבור. אנו מתבקשים כחברה וכיחידים להרחיב את נקודת המבט שלנו על המסע האנושי, האישי והרחב. וכדי לעשות זאת אנו זקוקים לכלים חדשים.
כולי תקווה שנהיה בתהליך של למידת ודיוק הדרך האישית לא בעקבות מחלה או שבר, שנלמד את הרב ממדיות שאנו, שנבחר להיות בנוכחות וביצירת החיים שהם אנו. שנבין את המארג הרחב שאנו חלק ממנו ונוכל להיעזר בפלטה רחבה יותר של צבעים.
יש לנו יכולת להיות בקשר עם פלטה עשירה יותר של צבעים שתכלול את הרמה הגופנית, נפשית, תודעתית, אנרגטית, מיסטית ורוחנית. לא פחות.
יש בנו מקום שמבין שאנו הרבה יותר מחמשת החושים שלמדנו בילדות – יש לנו את מערכת שחשה מעבר למה שהיא רואה וחשה מעבר "לנראה לעין", ויש את הידיעה הפנימית הגבוהה, את האינטואיציה שהיא מעבר להגיון, את החיבור לנשמה או העצמי הגבוה – המקום בו אנו יכולים להתחבר להדרכה גבוהה שמחוברת לידע רחב יותר על חיים.
ריפוי אינו ההפך ממחלה או מקושי. ריפוי הוא החזרה שלנו "הביתה", חיבור למי שאנו ברמה הגבוהה ביותר. החיבור לגוף/נפש/ רוח הוא השער לחיבור רחב יותר, להבנה עמוקה יותר שאנו חלק ממערכת גדולה יותר של חיים ומחוברים אליה.
אני נפגשת עם רחל, אישה צעירה, אם לשלוש בנות, שמתמודדת עם כאבים בכל הגוף. זוהי פגישתנו הראשונה. אני יושבת מולה, פותחת את כל הווייתי לקלוט את כל הרמות ולשמוע מה היא מספרת לי בכל מיני דרכים: ההתמודדות שלה עד היום, מה שהיא עושה כדי לעזור לעצמה, המחשבות שלה, מצבה האנרגטי , האם יש לה כוח פנימי מספיק לצאת למסע, האם היא בוחרת ריפוי (וזו כל פעם בחירה מחדש), האם יש לה גישה לנשמה שלה.. ועוד..
רחל בוחרת בחיים, ועושה הרבה דברים. היא מוכנה להתחיל לפגוש חלקים שעד היום שמה בצד. "אני ידעתי שבסוף אהיה חולה. אני ידעתי את זה כבר לפני כמה שנים. אני ידעתי שאני צריכה להקשיב, לעשות בחירות, אבל לא היה לי את הכוח". ואני מבקשת ממנה לא לשפוט, אנחנו לא מבינות הכל, והחשוב שעכשיו היא מחוייבת לעצמה.
אנו ממשיכות ואני שומעת את הכמיהה שלה לעשות עכשיו צעדים למען עצמה, ולמעשה גם אין לה ברירה, הגוף דורש הקשבה. וכך אנו ממשיכות, לא בטוח שהיא מבינה את מה שהיא אומרת "אני לא באמת תמיד רוצה להיות כאן, יש בי געגועים ל'שם', לחוויה השקטה והשלמה, כאן זה מאבק" ואני שואלת אותה אם זו תחושה חדשה והיא עונה לי "לא, אני מכירה את התחושה הזו שנים, לא תמיד אני בחיבור אליה אבל היא שם". אין במשפט הזה משהו דיכאוני או מובס, יש בו תאור מצב של הוויה פנימית, ואני מבינה שאנו פוגשות עכשיו את הנשמה שלה שמחפשת חיבור.
מודל עבודה עם רמות של תודעה
אנו תודעות שונות, כל אחת מהן אוחזת עולם שלם של תוכן, היסטוריה, תחושות וחוויות שחווינו מראשית הזמנים. כל רמת תודעה מכילה תדר שונה. כולן חשובות וביחד נעות כשלם. כמו שערים, כל רמת תודעה פותחת אותנו לקשת שלמה של חוויות. כאשר אנו מבינים שאנו כל הרמות, יש לנו גישה לפגוש נושאים אישיים שלנו כל פעם מרמה אחרת, מנקודת מבט אחרת. מכל רמה יש לנו אפשרויות ריפוי אחרות, וביחד יש לנו הולוגרמה שלמה יותר של חיים.
התנועה בין כל הרמות מאפשרת לזרימה של אנרגיית החיים לעבור דרכנו, לנו להרגיש במקומנו, מחוברים יותר לכל חלקנו – הפיזיים, הרגשיים, התודעתיים, האנרגטיים, המיסטיים והרוחניים. לכל פלטת הצבעים שהיא אנחנו.
כל רמות התודעה מחוברות להגשמה הקונקרטית והפיזית שלנו כאן, כמו גם לרחב ולנשגב. ריפוי מלא זקוק לכל הרמות. ברמה הגבוהה אנו מבינים מחדש את הקשר בין כל הדברים. הבנת הקשר מחזירה לנו את הכוח שבחיבור למערך רחב יותר, שגם הוא נהפך להיות שותף לתהליך האישי: החיות, הצמחים, האנשים, האבנים והמינרלים, האדמה, השמים, השמש, הירח והכוכבים. כל היסודות כמו הרוח, המים, האש.. כולם משולבים והמרחב שלנו גדל.
"ריפוי הוא החיבור שלנו לחוכמת החיים הזורמת דרכנו, מתגשמת על ידי היכולת שלנו לחלום, ליצור ולהשפיע על המציאות"
באהבה, יפעת אקשטיין
