ניסים
"יש מצבים שאנו צריכים משהו גדול יותר כדי לחצות את ים סוף הפרטי שלנו", אני אומרת לעצמי בשקט, ונזכרת ברעות שפגשתי אתמול בערב, ובנגה, ובעפר ובעוד אנשים שהייתי חלק מהדרך שלהם (והם חלק מהדרך שלי), אנשים שהחיים הובילו אותם להתמודדות עם אתגרים מאוד גדולים.
את רעות פגשתי אתמול ועדיין המילים שלה מהדהדות בתוכי "אני צריכה משהו מעולם הניסים, כל השאר כבר ניסיתי, אני צריכה משהו משם". ואני אומרת לה "בואי נדבר קצת על ניסים".
יש מצבים שאנו צריכים משהו גדול יותר כדי לחצות את ים סוף, כדי לחצות אתגר שהוא מעל ההבנה הרפואית, או הגיונית שלנו. אלו המצבים שמלמדים אותנו ניסים.
ניסים הם אותם מצבים שבהם קרה משהו שהוא מעבר למה שאנו מכירים, מעבר לתפיסתנו הרגילה. אישה שנכנסה להריון כנגד כל הטבלאות והמספרים שהנכיחו בעיקר את גודל הבעיה, (פגשתי כמה נשים כאלו, שהיום הן אמהות) ריפוי ספונטאני מגידול, מערכת יחסים שנראה שאין סיכוי שתשרוד ופתאום משהו חדש מתעורר בה, כאב גדול שנעלם, שער חדש לקשר שנראה כבלתי אפשרי ועוד. לפעמים ניסים הם גם הדברים הקטנים שמתרחשים ביומיום, למשל כשאני חושבת על משהו והוא בדיוק מתקשר אלי, כשאני שואלת בתוכי שאלה והתשובה מגיעה, תשובה צלולה ומדויקת , ממרחב גבוה יותר.
אז בואו נדבר קצת על ניסים
יש ניסים שקורים כל הזמן, וישנם ניסים שהם יכולים להתרחש כתוצאה מתהליך, ובמיוחד כאשר מתמודדים עם אתגר גדול מאוד. תהליך של פתיחת שערים, של הכנת הגוף הנפש והתודעה. הרוח צריכה מרחב, צריכה מקום בשל להכיל את הנס, והוויתנו זקוקה להתפתח. זה חלק מהעניין. זה לא נס רק למען עצמו.
לדוגמא, כשאני עובדת עם אישה שמנסה להרות שנים, וכבר מכילה בתוכה את חוסר האמון, את התסכול, את הטראומות של הפרוצדורות השונות, אנו חייבות לפגוש את הגוף הפיזי, את איך שהגוף נושא את כל מה שהיא עברה, את ההתכווצויות, את הפחד. אנו נותנות לזה מקום. בדרך אנו פוגשות את הרובד הרגשי והאמונות שנבנו במהלך השנים, אמונות שחוסמות כל אופציה חדשה.
לפעמים האמונות לא קשורות באופן ישיר לאישה עצמה, אלו אמונות שאספה מהחברה מסביב, ומהשבט שלה (משפחה, חברות.. ).
בתהליך שאנו עוברות ביחד, כשזה אפשרי אנו פוגשות את "הגוף הרחב" – את השדה האנרגטי שמכיל לעיתים סיפורים בין דוריים שקשורים להריון, מסרים משפחתיים בין דוריים, זיכרונות מחיים אחרים שלפעמים מכילים טראומה מהריון או מלידה, כל מה שמגיע משדה רחב יותר של קיום, ושרלוונטי לתהליך.
איך אני יודעת שמה שמגיע הוא רלוונטי? כי הוא מגיע.. המערכת הביולוגית, נפשית ורוחנית תמיד רוצה לקדם חיים, תמיד תביא לתהליך את הרלוונטי שחוסם.
וכשאנו עובדות עם "הגוף הרחב" אנו יכולות לפגוש את הנשמה של העובר או העוברית, ולקבל עזרה מאנרגיות גבוהות. אלו רגעים מרגשים, להבין שכל העולמות מחוברים, ואנו כולנו במסע אחד.
ניסים צריכים שיהיה להם שער
הרוח על מנת לעשות שינוי כל כך גדול בחומר צריכה שתהיה לה כניסה אל תוך הגוף. והגוף פעמים רבות דחוס בטראומות, דחוס באמונות, דחוס בפחדים.
אני יכולה לפגוש את הצורך בפתיחת שערים, בפתיחת מעברים גם בחיי היומיום בהתפתחות האישית שלי, בעיקר בהתפתחות הרוחנית. אני מודעת לכך שאני שמה בלמים, שההדרכה ממעל מבקשת עוד, שאכתוב, שאפרסם ספר שכבר נכתב אנרגטית, שאסכים לעוד צעדים. ואני מתמהמהת, עובדת פנימית על פחדים, על מחסומים, עובדת רגשית כדי שאוכל לפתוח יותר שערים, ועדה למאבק. אני מחזקת פיזית את הגוף כדי שאוכל להכיל אור כל כך גודל, וכדי שאוכל ללוות כל כך הרבה אנשים.
זו הדרך, ואז קורים הניסים, והם קטנים וגדולים, ומבצבצים בחיי היומיום, כל הזמן. ואני למדתי לראות אותם.
בדרך זו אני לומדת חיבורים, אני לומדת קשר ומשמעות. אני לומדת דרך, ויכולה ללמד אותה הלאה.
כדי שנבין ניסים, כדי שנוכל לתת להם להיות חלק מהחיים שלנו, אנו זקוקים לכל רמות התודעה. כשנחזיק את כל רמו התודעה – נבין שאנו חלק מיצירת הניסים, הם לא קורים לנו או לא קורים לנו. אנו חלק מהיצירה זו, הרחבה, שקוראים לה אנחנו, שקוראים לה עולם.
בואו נלמד לחבר בין כל העולמות בחיינו היומיומיים, להבין את הרחב שאנו. בואו נלמד שאנו רחבים (wide), שלמים (full) ושבעבודה רב ממדית מתרחשים ניסים (ness).
"ריפוי הוא החיבור שלנו לחוכמת החיים הזורמת דרכנו, מתגשמת על ידי היכולת שלנו לחלום, ליצור ולהשפיע על המציאות"
באהבה, יפעת אקשטיין
