בואו נלמד תודעה

בואו נלמד תודעה

מסע התודעה שלנו הוא מסע אקטיבי של התפתחות, גם כיחידים וגם כחברה.. להבין תודעה והרמות השונות שלה מאפשר לנו לעשות תהליך התפתחות וריפוי עמוק ומשמעותי.

אני יושבת מול דפי

דפי נאלצת לעזוב את ביתה ואת הישוב בו היא גרה, ולעבור עם שני ילדיה הקטנים למקום חדש. המעבר הזה מטלטל אותה, היא לא חלמה שתצטרך להתחיל שוב הכל מחדש.

דפי יושבת מכווצת בתוך הכסא, שוב מרגישה שצריכה למשוך את עצמה למעלה, היא מכירה את המקום הזה, שוב לנער את האבק, שוב למצוא את הכוח בתוכה ליצור יש מאין, למצוא את הכוח לצאת בחזרה לחיים.

אנו מכירות כבר זמן מה, אפשר לומר חצי שנה. אני מלווה את דפי ולאט לאט לומדת להכיר אותה. יש לנו כבר שפה משלנו ובטחון לנוע עם תהליכי עומק.

"כבר אין לי כוח. כל פעם מחדש. כל פעם למצוא את המקום הזה בתוכי שיש בו אנרגיית חיים. כל פעם ליצור, כל פעם לצאת לעולם… " ואני מקשיבה, לגמרי יכולה להבין, יכולה לראות את החזרתיות של הנפילות, שהחלו בגיל מאוד צעיר, אך בשנים האחרונות זה נראה אחרת, דפי מכל 'נפילה' יוצאת אחרת, גם לומדת על עצמה. היא גם מבינה שמה שקורה עכשיו זה לא רק נפילה, היא מרגישה שזה שער שהיא עוברת בו, עדיין לא יודעת לאן. 

עוברים עוד כמה רגעים, שתינו יושבות בשקט.. יש לא מעט כאב, מידי פעם זולגת דמעה על הלחיים של דפי. שתינו יודעות לתת זמן לתהליך הפנימי שמתרחש עכשיו, ללא מילים. 

ואז זה מגיע, אותו הרגע שהתודעה שלי מתרחבת, אני מרגישה את זה בגוף, אני יודעת שמשהו נפתח, כמו מסך, או אולי אפשר לומר שזה כמו להסתכל על מסע של חיים דרך מבט של ציפור שעפה גבוה בשמיים – לרגע לצפות ממבט זה על המסע של דפי, לרגע לחפש נקודת מבט חדשה..

אני מבינה שאני עולה ברמת התודעה. ואני שם.. ופתאום זה נהיה בהיר. 

אני מחכה לרגע שאני מרגישה שזה מתאים, ושואלת את דפי אם אני יכולה לשתף אותה במה שעלה לי, בהבזק של שנייה, מזכירה לה שעליה לבדוק אם היא מתחברת למה שעולה בי, זה עדיין התהליך שלה.

והיא יודעת, מבקשת לחוש, ואני אומרת לה שזה מאוד מעניין המסע שהנשמה שלה בחרה, כל פעם ליצור מחדש, ליצור יש מאין. 

ואז אני שותקת… נותנת למילים לחלחל.. לראות האם המילים הללו פוגשות אותה.

דפי בוכה: 

"משהו בזה נוגע בי. קצת מרחיב את המקום בו אני נמצאת, קצת מוציא אותי מהבור של עכשיו."

ואני נושמת, נותנת לתהליך לקרות.

היא שואלת אותי "למה הנשמה שלי בחרה כזה מסע קשה". ואני עונה שאני לא יודעת.

ואנו ממשיכות במפגש, ומבלי לתת לזה שמות, אנו נותנות מקום לרמות תודעה שונות של דפי: אנו נותנות מקום לעולמה הפיזי, שתובע ממנה להיות ערה, ילדים קטנים בבית, היא חייבת לעבוד. אנו מכירים בעולמה הרגשי, לכאב הגדול, ולעייפות הגופנית. ועכשיו יש גם חיבור לרוח. לנשמה שלה.

ומשהו נהיה יותר שקט מבפנים.
וכמעט לפני שאנו מסיימות את המפגש אני משתפת אותה, שיש בליבי כבוד מאוד גדול למסע של הנשמה שלה, ולבחירות שבחרה להתנסות ולהתפתח בם. משהו במילים שלי מרגש אותה, מרים אותה גבוה יותר.

התודעה הגבוהה שלי פגשה את התודעה הגבוהה שלה.

בואו נלמד רמות של תודעה – בואו נלמד כלים שירחיבו אותנו, שיאפשרו לנו לרפא ולהתפתח

אחרי שנים רבות בהן ליוויתי ועדיין מלווה מטופלים, פגשתי סיפורי חיים, פגשתי אנשים, התחלתי להרגיש שעלי להרחיב נקודת מבט, להסתכל על המסע כולו, האנושי, של כולנו. לשים לב אם יש בו איזשהו סדר, אם יש בו משמעות? מה תומך במסע? מה מרפה? מה מרפא? מה מרחיב וגורם לאנשים לאהוב עצמם יותר ומה מחליש? מה מאפשר לנוע מעמדה קורבנית לעמדה של נתינה לאחר והרגשת שייכות? מה עושה את התנועה הפנימית הזו מדכדוך לאנרגיית חיים?

מתי נכון לעלות על הדרך של התפתחות רוחנית? מתי דרך זו תומכת ומתי היא מנתקת?

אנו רמות שונות של תודעה, וכל הרמות מתקיימות בתוכנו.

הכרת הרמות מאפשרת לנו לאחוז שלם, מאפשרת לנו לראות את עצמנו כל הזמן בתנועה ונותנת לנו דרך חדשה, מרעננת, רבת ממדים וצבעים לאחוז כל פעם מחדש את השלם שאנו. כן שלם. להבין את המרקם והקשר בין עולמנו הפיזי, הרגשי והרוחני ולשלבם ביחד.

ולחיבור הזה יש כל מיני אופנים. כל פעם נראה אחרת, לכל אחד המסע שלו. המשותף – שיש לנו דרך להתחבר, להכניס אויר צח למקומות סגורים, לבנות משמעות חדשה, להרגיש אחרת בתוך מארג זה של חיים.


"ריפוי הוא החיבור שלנו לחוכמת החיים הזורמת דרכנו, מתגשמת על ידי היכולת שלנו לחלום, ליצור ולהשפיע על המציאות"


באהבה, יפעת אקשטיין

מעוניינים לקבל הודעה על פרסום מאמר בבלוג, סדנאות וקורסים קרובים – השאירו פרטיכם בדיוק כאן: