להיות המרפאים של עצמנו
כדי להיות המרפאים של עצמנו עלינו להרחיב את נקודת המבט, ללמוד לשלב בין הממדים הפיזיים, הרגשיים והרוחניים שלנו. כאשר נוכל לתפוס במובן רחב יותר את מי שאנו, הסימפטומים והאתגרים הרגשיים הבאים לפתחנו יכולים יהיו להיות כמו פעמון שקורא לנו להתחיל מסע משמעותי של התרחבות למידה וריפוי.
אין זה קל לתפוס את הכאב או הסימפטום כפעמון שקורא לנו למסע משמעותי, ובמיוחד כאשר אנו מתמודדים עם משהו מאוד קשה, עם כאב או אובדן, וכאשר איננו מוצאים סיבה הגיונית שיכולה להסביר את המצב ולתת לנו סוג של תחושת שליטה.
כמה מילים על ריפוי
בזמנים קדומים, ריפוי היה חלק ממערך חיי היומיום והפרקטיקה כללה עבודה עם הטבע, עם הרוח ועם הבנה עמוקה של הקשר הפנימי בין כל הדברים. בעולם המערבי, בצד התפתחות התעשייה, הטכנולוגיה והמדע, התפתחה לה מערכת רפואה מרשימה, אשר נותנת מענה רפואי, פעמים רבות מצילה חיים, מקלה בכאבים פיזיים ורגשיים.
התפתחות מערכת הרפואה הקפיצה אותנו כחברה, וגרמה לשינוים רבים, אך במקביל הפכנו אותה לאוטוריטה ואיבדנו את הכוח שלנו להיות המרפאים.
מערכת הרפואה מטפלת בדרך כלל בסימפטום, ופחות עסוקה במקור הדברים. (כמו מדוע דווקא עכשיו יש דלקת עיניים, ואיך זה קשור לחיים הרגשיים ועוד.. ).
כך שבעוד שהרווחנו ידע רפואי רב, בו זמנית החלשנו את הכוח הפנימי שלנו.
איבדנו את האמון כי יש בנו חוכמה פנימית וחיבור לשלם רחב, איבדנו את המסע האישי ואת הסבלנות אליו, איבדנו את הקשר לסביבה ולקהילה כחלק מהריפוי של היחיד ושל החברה. איבדנו את האמון שיש בתוכנו כוח ריפוי. הכוח עבר למערכת חיצונית.
מתוך פרספקטיבה עמוקה של ריפוי, הסימפטומים הם סימן שהמערכת שלנו לא באיזון.
כאשר הגוף-נפש שלנו לא באיזון, אנו פעמים רבות מרגישים חלשים, לא מותאמים, חסרי כוח להניע תהליכים, לא יכולים להתחבר לזרימת החיים. אנו עשויים להרגיש שאיננו מממשים את עצמנו במלואנו, שאנו "קטנים". היום אנו שומעים יותר ויותר על מקרים של דיכאון, חרדה, בדידות, מחשבות אובדניות, רגשות של אי מסוגלות, התמכרויות ועוד.
ריפוי הוא דרך אשר מחזירה אותנו למקום שלנו, כל יום מחדש, כל פעם מחברת אותנו עמוק יותר למהות שלנו, למי שאנו בלי מסכות והתניות.
מתוך מקום זה אין דיכוטומיה בין סימפטום לטיפול אלא יש חיבור בין הדברים. כאשר נוצר החיבור פעמים רבות הסימפטום נעלם, הוא סיים את "תפקידו".
כמרפאים של עצמנו, אנו רוצים להבין את הרמה הפיזית, הרגשית והרוחנית שלנו, ללמוד כיצד להחזיר לנו את הביטחון והכוח לעזור לעצמנו.
בדרך זו נרחיב את הפרספקטיבה שלנו, נמצא משמעות חדשה, נתפתח ונתחבר לגרעין הרוחני שלנו. אנו נלמד כיצד לעבוד עם רמות שונות של תודעה אשר נמצאות בנו, ולהיעזר בכוחות שונים שזמינים לנו במרחב של הטבע ושל הרוח.
השמאן של פעם שימש כצינור בין אדמה לשמים, מחבר בדרכים שונות לעולם שמעבר, ומרפא על ידי החיבור לשלם. היום, יש לנו את האפשרות והיכולת לעשות עבודה זו בעצמנו, לחבר בין שמים וארץ.
"ריפוי הוא החיבור שלנו לחוכמת החיים הזורמת דרכנו, מתגשמת על ידי היכולת שלנו לחלום, ליצור ולהשפיע על המציאות"
באהבה, יפעת אקשטיין
