חיבורים חיים – סדרת מאמרים
איך היינו מרגישים אם היינו מצליחים לתפוס את השלם והגדול שאנו? איך היו מושפעות הבחירות שלנו אם היינו מצליחים לחוש את היותנו מחוברים למערכת אקו רוחנית רחבה יותר, ולהבין שאנו חלק משמעותי ממנה? איך זה היה עבורנו לעבוד בשיתוף פעולה עם אינטליגנציה גבוהה שאנו מחוברים אליה בלאו הכי, רק צריכים לדעת להתכוונן ולהקשיב?
כשאדם חווה אתגר, קושי, מחלה, כאב הוא בדרך כלל בתוך חוויה מצומצמת. כל האנרגיה מתנקזת לקושי, והתפיסה נהיית קיומית הישרדותית. בזמן הכאב האדם אינו חווה את עצמו בשלמותו, כשלם רחב ומחובר למשאבים שונים. הוא בעיקר חווה את אותו חלק "שכואב", הוא חווה בעיה.
מה האדם מחפש בזמן זה של התכווצות, של כאב, של חוסר אונים? הוא מחפש הקלה. הוא מחפש פיתרון ותקווה. מחפש איזשהו הגיון להיתפס בו ברגעים שלא תמיד הגיוניים. כולנו כך. גם אני. התנועה הזו של חיפוש פיתרון, הוא השלב הראשון.
בחברה המערבית אנו לומדים לחפש פתרון מהיר, פעמים רבות חיצוני (אוכל, אלכוהול, גראס, תרופות, מיסוך ועוד.. ) ופחות אמונים בחיפוש פנימי, בחקירה, במסע התפתחותי נפשי ורוחני.
widefulness – פסיכותרפיה רב ממדית נולדה כדי לסלול דרך לעבודה פנימית משלבת גוף נפש ורוח. כל זאת כדי להרחיב את המנעד הפנימי להכיל אנרגיות של אור וריפוי, כדי להתפתח נפשית ורוחנית, כדי למצוא משמעות.
רמות שונות של תודעה מהוות עבורנו שערים רחבים – דרכם אנו פוגשים עולם שלם של ידע, משאבים, אנרגיה חיים זורמת צבע ועוד.
המטפל בדרך הזו מחויב לעבודה אישית של עצמו כדי שיוכל לפגוש את האחר ממקום נקי, גבוה, רחב ואנושי. כדי שיוכל להיות גם מורה וגם מודל לדרך של ריפוי והתפתחות.
מתוך נקודת מבט זו, גם הכאב הגדול ביותר יכול להפוך עם הזמן לשער לחיים מחוברי משמעות. וכשזה מתרחש, כל המערכת הפנימית משתנה, והאדם נהיה שותף במלאכת החיים. שותפות שיש בה הכרת תודה ושמחה. זה תהליך של חיים.
האם אנו יכולים לתאר יום אחד מצב בו אדם שלוקה בכאב או בקושי ישאל עצמו, באופן אוטומטי וטבעי – מעניין מהי הקריאה הפנימית שלי הפעם? מה השלב ההתפתחותי שאני נדרש לעשות כאן? מה הנשמה שלי מבקשת? ויצא למסע פנימי.
כדי לצאת למסע פנימי רב ממדי, מסע של התרחבות אנו צריכים את כל התודעות. אנו צריכים ללמוד חיבורים חיים. אנו לא יכולים להסתכל על חיינו מתוך פריזמה מצומצמת של קושי ופתרון בעיות. של פתרון פאזל החיים מתוך ראיה ליניארית של סיבה תוצאה. אנו צריכים ללמוד הולוגרמה – ללמוד חיבורים חיים.
אנו זקוקים להרחיב את נקודת המבט, לחוש את הרחב שאנו חלק ממנו, להתחבר לגוף ברמה העמוקה, לדעת להיעזר באלמנטים שונים כמו טבע ורוח, ולפתוח עצמנו למרחבי ידע חדשים, אשר נמצאים בתוכנו. ולפעמים ההתרחבות היא לרוח, לעיתים היא לגוף.. זה מאוד אישי.
המסע של נורית
המשפט הראשון שנורית אמרה כשפנתה אלי היה "אני צריכה טיפול שמתייחס לממד הגוף" והוסיפה – "כבר הייתי בטיפול כמה שנים, אני מבינה שלא מספיק לי רק לדבר. משהו חסר. משהו חסר טעם" וכך התחלנו את המסע המשותף.
נורית היא אישה של רוח, היא תמיד הייתה כך כבר מגיל צעיר. היא חיה בעולמות של מעל, מה שהפך אותה ברבות השנים להיות מתקשרת מצליחה. היא מעבירה סדנאות וקורסים שונים ופוגשת אנשים באופן פרטי.
נפגשנו אחת לשבוע, כך מספר חודשים. הרגשתי שאנו לומדות ביחד להכיר אותה ואת הדפוסים השונים שבהם היא פועלת, רואות כיצד חיי הרוח שלה אשר הצילו אותה לא פעם הם גם מעקף נוח ונעים כדי לא לפגוש את הכאב העמום שנמצא בתוכה, נמצא בנפשה ובגופה. הפגישות היו משמעותיות אך לא חשנו שעשינו באמת קפיצה התפתחותית.
ואז הגיע החלום
לנפש ולרוח יש דרכים משלהם לקדם אנרגיית חיים, וכשהמערכת הפנימית הייתה בשלה לתנועה נוספת החלום הגיע.
ובחלום נורית הולכת למות. היא רואה סביבה אנשים מסתובבים, יודעים שהיא הולכת למות אך מתעלמים מקיומה. לא מתייחסים אליה. וככל שעובר הזמן היא מבינה שהנה היא עומדת לעזוב את גופה. וממש רגע לפני שנשמתה עוזבת את הגוף היא מוצאת את עצמה צועקת "רגע, אני לא רוצה למות. אני רוצה לחיות בתוך הגוף, אני רוצה לחיות בגוף, לחוש חיים – אני מוכנה להיות פה".
נורית מגיעה אלי נרעשת.. החלום מהדהד בכל תא ותא בגופה. היא מבינה שכל חייה היא חיה בעולמות הרוח, מעדיפה לא להרגיש את הקושי והכאב של הבית שלה, מנותקת מהגוף ובמידה מסוימת מנותקת מהחיים. אנו זקוקים לגוף כדי לחיות במלואנו, לחוש את החיים.
החלום קרא לה לצאת למסע. מסע של התקרקעות מלאה בתוך הגוף, ללמוד לחוש אותו, לתת לנשמה להיכנס פנימה, להסכים להרגיש. לחבר בין רוח לגוף, בין השמים שבתוכה לאדמה.
התרחבות משמעה חיבורים. חיבורים בין ממדים, חיבורים בין זמנים וחוויות. חיבור האדם לבקשת הנשמה שלו. הנשמה של נורית בקשה להיות בגוף. לא רק לנוע בין עולמות.
השלם שאנו הוא החיבור בין שמים וארץ, בין ארץ ושמים. בין העשייה שלנו לעולם הרוח, בין הרגשות שלנו והגוף ובין כל אלו ביחד כהולוגרמה שנעה כל הזמן אל המרחב השלם שאנו. וכל אלו חלק מהוויתנו. זה השלם.
על מנת שנוכל לגעת ולהתרחב פנימית, על מנת שנוכל לדעת לעבוד עם גוף נפש ועם רוח, לעשות מסע משמעותי עלינו להבין שאנו רמות של תודעה. וכל תודעה היא שפה, כל תודעה היא שער וחיבור גם לעצמנו וגם לעולם רחב של תוכן וידע.
התודעה הפיזית מחברת אותנו לאדמה, לעשייה שלנו, להגשמה הקונקרטית, לשבט שלנו, למפות ההישרדותיות שלנו… התודעה הרגשית מחברת אותנו לאלמנט המים והתנועה, לתשוקה ולמעצורים שפיתחנו שם, לעולם היחסים והמיניות.. תודעה אישית מחברת אותנו לאש שבתוכנו ולמסע האישי, תודעת הלב מחברת אותנו לכוח שלנו לרפא, לאהוב.. וכך הלאה.. עד התודעה האוניברסאלית שמחברת אותנו לאין סוף האפשרויות – ואנו לומדים את הגישה אליה.
