הקורס הסתיים.
ופתאום אחרי חודשיים וחצי שבהם כל חמישי אחה"צ נכחתי בקבוצה של יפעת, פתאום נפתח חלל מוזר כזה. חסר.
כבר כמה ימים שאני מחפשת מילים לחוויה הזו שנקראת קורס "widefulnes – פסיכותרפיה רב ממדית".
כשנרשמתי לא באמת ידעתי למה אני נרשמת, משהו במילים שיפעת כתבה משך אותי, הרגשתי מאין קריאה כזו להצטרף. וכך היה.
ואולי זה משהו שאפשר להגיד על החוויה הזו – זו ממש הייתה קריאה (calling).
ומידי שבוע הגעתי. ובכל מפגש הנוכחות והאותנטיות של יפעת מורגשת, וזה מאפשר להרגיש. להתחבר. להעמיק. לפגוש לבבות של אחרים – שבט.
לפגוש את הלב שלי.
להכיר בתוכי עומקים שכבר ידעתי עליהם ברמה כלשהי, אבל הפעם הם התגלו ברבדים שונים – בתודעה, בתחושה, ברגשות.
התוודעתי לשורשים שבתוכי והצלחתי לנטוע אותם עמוק באדמה ולאט טיפסתי בתוכי לרבדים גבוהים יותר ויותר, וככל שהם גבוהים יותר ככה הם נשענים על העמוקים והנטועים.
קשה לי להסביר – זו ממש חוויה רב מימדית כשמו של הקורס.
אני יכולה לספר שבמהלך הדרך לא תמיד הכל היה ברור, לא לגמרי הבנתי לאן אנחנו "הולכים" – אבל אז התעוררה בי תחושה מאוד מוכרת שאני שוכחת לעיתים:
"תסמכי על התהליך" – כך אמרתי לעצמי. תרשי לעצמך להתקדם עם הדרך.. ואיזו תזכורת חשובה זו! באמת במהלך המפגשים הדרך התבהרה, החברים לקבוצה הפכו לשבט, והחלקים בתוכי שפגשתי מצאו את מקומם (חלקם אחרי ריפוי, חלקם שמחים במקום שלהם), כמו בפאזל.
ומילה על יפעת אם יורשה לי.
כבר הרבה זמן שלא למדתי עם מישהי שמרגישה כשותפה למסע ולא כ"מורה".
יש ביפעת צניעות, ענווה והמון סקרנות, היא נשארת נאמנה לעצמה ולתחושותיה, ויחד עם זאת מתחשבת וקשובה למה שקורה סביב – ואלו יחד מאפשרים לקורס הזה לזרום באופן דינאמי וייחודי.
אני מלאת הוקרה והודיה על הזכות לפגוש את יפעת ואת חבורת האנשים המיוחדים שיצא לי להעביר איתם את הדרך הזו.
איזה מזל שהקשבתי לקריאה הזו שהביאה אותי להירשם לחוויה הזו.
תמרה כהן
נשים | שלושים
ביוסינתזה – פסיכותרפיה גופנית לנשים בגילאי 30