בימים לא פשוטים אלו, כשאנו עוסקים ביום השואה, ובשבוע הבא ביום הזכרון, אנו ברמה אישית או קולקטיבית מתחברים לאובדן, לכאב, למוות.
ברמה הרגשית, ובוודאי אם זה פוגש סיפור אישי, זה קשה, מטלטל, כואב, בלתי נתפס. המיינד שלנו בכלל לא יכול לתפוס את זה.
ברמה הרוחנית, כשאנו מתחברים לתודעה של צ'אקרה מספר שמונה, אנו יכולים לרגע לחוות שאין לידה ומוות, יש רצף אינסופי של הוויה שנעה, מתפתחת, מתנסה, וממשיכה את דרכה. בתורות שונות נתנו לזה שמות שונים – נשמה, הוויה, תודעה. כשאנו יכולים לחוות את הרובד הזה, משהו בנו יכול להרגע, ואנו יכולים לתפוס את החיים בנקודת מבט רחבה יותר.
התרחבות זו יכול לסייע לנו לשחרר חרדות, להכיל כאב ממקום רחב יותר, ולאפשר לכולנו לעבור את התהליכים שעלינו לעבור.
במדיטציית widefulness זו נבנה לנו שורש עמוק, עד לליבת האדמה, במקום בו אין זיכרון של טראומות, ונעלה במעלה הצ'אקרות עד צ'אקרה מספר 8 – צ'אקרה שמחברת אותנו למקום שבו אין זמן, אין לידה ומוות, יש הוויה שנעה מראשית הזמנים.
זוהי מדיטציה מחזקת ומרחיבה.
באהבה, יפעת