תרפיה מוכוונת התמקדות

 

עבודה טיפולית עם השדה החווייתי

נכתב בהשראת:

"Dead Ends" – Gendlin E.T (1996) Focusing oriented psychotherapy, ch. 2

אורית, בת 28, רווקה, עובדת בחברת הייטק, מספרת, כיצד בכל אירוע שבו היא משתתפת, חברתי או סדנה מקצועית, היא מוצאת את עצמה בפינת החדר, בצד, כמעט איננה נראית, "נעלמת", שותקת, לא מצליחה להביא את עצמה, כואבת את הבדידות. בסדנאות, בפעילויות שבהן צריך להתחלק לזוגות, היא אף פעם לא מעזה לבחור. תמיד נשארת אחרונה, ממתינה עד שיבחרו בה.

ניתן לשער כיצד דפוס ה"היעלמות" של אורית קשור לחוויות הילדות שלה. אפשר לומר שהיא השתמשה בדפוס זה כדי להגן על עצמה, ילדה שמצאה לעצמה מפלט, היעלמות, כדי לא לחוות את הכעסים בבית. אפשר גם לומר, שהיא נעלמה כי הוריה, שהיו עסוקים מאוד בענייניהם, לא ממש ראו אותה. אפשר שדפוס זה הוא כתוצאה מקשר עם אב דומיננטי מאוד וביקורתי, אשר ביטל כל דבר שהיא אמרה או עשתה. ואפשר גם שיש בה פחד עמוק מדחייה, פחד עתיק, אולי משתרבבת לשם חוויה טראומטית כלשהי.

השערות אלה, כנראה שחלקן נכונות, אולי אפילו כולן, וייתכן אף שיש עוד אינפורמציה חשובה שטרם התגלתה בטיפול. השאלה היא, איך כל ההבנות הללו מקדמות את אורית בפועל, האם הן יוצרות עבורה הבדל בחייה, האם הן משנות במשהו את ההססנות וחוויית ההיעלמות שלה, כאשר היא נמצאת עם אנשים?

דלית, אשה כריזמטית, נשואה ואם ל-4 ילדים, מנהלת בחברה גדולה, מתארת את חייה כאוסף של משימות ומטלות. רצה מדבר לדבר, מהעבודה להסעות של הילדים, כל הזמן בעשייה. הכל אצלה מסודר ומאורגן להפליא, מלא פתקאות על המקרר. היא מתארת את עצמה כילדה שכל הזמן סידרה: את החדר, את הבגדים שלה, את ארונות הספרים. ובאותה נשימה היא ממשיכה לתאר את הבית שבו גדלה, את הכאוס התמידי, אבא צועק על אמא, והיא – מסדרת את החדר, מנסה למצוא פינה של שקט בתוך המהומה.

שלום, חייל בן 21, מספר שהוא לא מרגיש את עצמו. הולך בעולם ומרגיש כמו בחלום, בלי חיבור ישיר למה שקורה מסביב… מרגיש מותש, מחפש משמעות, ללא הצלחה יתרה. הוא יודע שזה אפשרי גם אחרת, כי לא כל החיים הרגיש את הניתוק הזה. הוא מרגיש שמשהו לא בסדר.

לכל אחד מהמטופלים הללו יש סיפור מורכב עם משפחתו ותפקידו בתוך המערך המשפחתי, כל אחד מהם נושא מורכבות של אירועים ונסיבות, שהובילו לדפוס חיים או התמודדות. גם אצל דלית ושלום, כמו גם אצל אורית, ניתן לראות ולהבין את ההקשרים שהובילו להיווצרות הדפוסים הללו, שעולים ומתבהרים בטיפול. אולם נשאלת השאלה – האם הבנת מקור הקושי יוצרת שינוי? מה רונית יכולה לעשות עכשיו עם המידע שמתחוור לה? האם ההבנה של דלית תשפיע במשהו על החיים הפרקטיים שלה והצורך הקיומי בסדר חיצוני? האם ההבנה של שלום את סיבת הניתוק תביא לחיבורו מחדש? במילים אחרות, האם מציאת הסיבה והבנתה, היא לכשעצמה ערובה לשינוי ותיקון?

יוג'ין ג'נדלין*, מפתח גישת ההתמקדות, מזמין אותנו לבחון לעומק מה יוצר שינוי אצל מטופלים, מה מביא לתהליך של חיים להתקדם, ואיך אפשר לעבוד עם מקומות של תקיעות. בגישתו הוא מציע, לא להישאר ברמת השיח הרגיל בלבד, ברמת העובדות והאינטרפרטציות, אלא למצוא דרך לחוות חוויה שלמה יותר מבחינה רגשית-גופנית-קוגניטיבית. הצלחת הטיפול, לדבריו, תלויה בקשר של המטופל עם התהליך החווייתי שלו.

להשקפתו של ג'נדלין, התהליך הטיפולי חייב לכלול רובד מורגש. מכאן, שהבנות אישיות צריכות להיות מקושרות לחוויה פנימית, אחרת הן נשארות חיצוניות לתהליך ולאחר זמן מה מאבדות מחיותן. הוא מזמין את המטפל למצוא דרך ליצור קשר (contact) עם עולמו הפנימי של המטופל, עם הסף החוויתי, ולא להישאר רק בסיפור החיצוני. ג'נדלין מזמין אותנו לשיח טיפולי, שבו יכול האדם להתחבר באופן ישיר להוויה העמוקה בתוכו, שמחכה להתגלות, ולשהות במקום זה. "ככל שלחוויה יהיה מקום רב יותר בטיפול, כך יתרחשו יותר צעדים של שינוי והצלחת הטיפול תהיה גדולה יותר".

מתוך הבנה זו, בנה ג'נדלין פרקטיקה, המושתתת על חיבור לסף החווייתי, תוך הישענות על האינטראקציה, אופן ההקשבה של המטפל ותגובתו למטופל, בתוך המרחב המשותף המתרקם ביניהם. זוהי הליכה משותפת של המטפל והמטופל בשדה החווייתי שאותו מביא המטופל, מתוך הקשבה שיש בה התבוננות עם איכויות של קבלה, פתיחות וסקרנות.

ההתמקדות איננה עוד גישה טיפולית, אלא התייחסות מעמיקה לתהליכי שינוי ולאופן הייחודי שבו הם מתקיימים בתוך המרחב הטיפולי. המטפל יכול לבוא מדיסציפלינות טיפוליות שונות ולעבוד דרך תפיסות שונות, ולשלב את הרובד החווייתי בטיפול. בתרפיה מוכוונת התמקדות יש העמקה בחיבור חוויתי זה, כדי לאפשר תנועה של שינוי. טיפול מוכוון התמקדות מלמד את המטפל לתת מקום משמעותי לחוויה הפנימית של המטופל, להישאר עם אותו סף חוויתי, באופן שמאפשר למשהו חדש להיפתח ולעלות. גישה זו מזמנת שיח ממקום חדש, המאפשר שינוי. את תהליך ההשתנות אפשר לראות ולחוש דרך הגוף.

אחת מאבני היסוד של הטיפול מוכוון ההתמקדות היא יכולתו של המטפל לאפשר למטופל לפתח מקום של נוכחות בטוחה ויציבה. זוהי הכוונה לבניית עצמי מתבונן, (observer self), שאינו מתערבב עם התכנים, הרגשות, התחושות – אך כן נמצא בקשר איתם. זוהי מהות פנימית, אפשר לומר עצמי רחב, שממנו ניתן לאפשר לרגשות חבויים להתגלות, לזכרונות מודחקים לצוף, מקום המאפשר התבוננות שאינה מנותקת מהחוויה.

היכולת לפתח את מקום הנוכחות הבטוחה והיציבה היא למידה נבנית, היוצרת מרחב להתבוננות חוקרת וסקרנית, אשר מוכנה ויכולה לפגוש את התכנים שעולים כהווייתם. זהו שלב מכריע במסע הטיפולי, המאפשר הפרדה מהתכנים, למען בניית מרחב פנימי וקשר פנימי מיטיב. מתוך ההתבוננות בכל מה שעולה, ללא שיפוט וללא התנגדות, מתהווה ההבנה שאנו לא הפחדים שלנו, לא הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו, לא הכאבים שלנו. מתאפשרת הבנה וחוויה, שיש בחיינו משמעות עמוקה ובסיסית יותר, רחבה יותר מהתכנים והסיטואציות המרכיבים את פרטי החיים.

מטפלים בגישת ההתמקדות לומדים לאפשר למטופלים לשהות עם נושאים ותכנים משמעותיים, לשקף באופן שיתמוך בתהליך ויאפשר לשדה החוויה להיפתח ולתנועה חדשה להתרחש. המטפל לא מנסה לשנות, להוסיף או לטשטש, גם אם מה שעולה נושא תוכן קשה. במקום זה ניתנת רשות ומקום לחוויה של המטופל להיפתח ולהתגלות, כאשר המטפל מלווה אותה ונמצא עימה בקשר. המטפל משקוף חומרי ליבה שעולים, תחושות ורגשות, באופן חווייתי. בכך הוא מאפשר מפגש עמוק יותר של האדם עם עצמו. נוכחותו של המטפל מסייעת למטופל להאט את הקצב ולשהות ברובד החווייתי, כפי שהוא נוכח באותו רגע וכולל את התחושה והרגש גם יחד. המטופל מוזמן לפנות פנימה ולבדוק את הדהודו של המטפל, לדייק את התחושה. ההתכוונות לדיוק מזמינה ראייה של החוויה הפנימית כהווייתה. תחושה זו לרוב מביאה איתה הקלה גדולה ושינוי פנימי ופיסי. הקשר ההדדי בין ההדהוד של המטפל לדיוק של המטופל הוא משמעותי ביותר בטיפול וקריטי לשינוי המתרחש אצל המטופל. ברמה הפסיכולוגית, הקשבה זו מטמיעה חווית קשר שיש בה קבלה עמוקה, סבלנות וקשר עם מקומות פנימיים כפי שהם, מבלי לדחוף אותם להיות אחרת.

חיבור זה, של הפיסי והתחושתי, אשר מתרחש בהווה, תוך כדי טיפול, הוא מידע אמין וחי שכדאי להישאר עימו. לעיתים זוהי תגובה של כל הגוף, לעיתים רק מבט עיניים, נשימה או תנועה קלה ללא מילים. במקום הזה המטפל והמטופל חייבים לעצור לרגע את הדיבור, כדי לאפשר למטופל להתחבר בשקט ולשהות עם מה שעלה.

בטיפול מוכוון התמקדות לומד המטפל כלים כדי ללוות את המטופל אל הסף החוויתי. צורך זה בעבודה הטיפולית אינו ברור לרוב המטפלים בגישות השונות. רבים מסכימים שנגיעה בחוויה חשובה בטיפול, אבל רוב הפרקטיקות לא יודעות כיצד למצוא את הרובד הזה באופן ישיר, כיצד לזהות אותו או להעמיק, להרחיב ולהשהות ברובד הזה כאשר הוא מתרחש.

ישנם מטופלים, אשר למרות שהם מביאים תכנים רגשיים וחווים רגשות עזים בטיפול, ניכר שאין אצלם שינוי בדרך ההתייחסות לרגשות אלה ובדרך שרגשות אלה מפעילים אותם בחייהם. מטופל יכול לדבר על הסיבות שגורמות לו לפחד, לספר מתי הוא מתרחש, להעלות זיכרונות מוקדמים וסיטואציות נוספות שבהן הפחד הזה קיים וכו', אך להמשיך לחוות את הפחד הזה שוב ושוב, באותה דרך, ללא חיבור למורכבות הפנימית של הפחד, כאילו זו חבילה סגורה עם כותרת – פחד.

העבודה ההתמקדותית נוגעת בחיבור הרגשי-פיסי של האדם ואינה רואה את החוויה האנושית כשלמה וסגורה, אלא כבסיס לשינוי והתפתחות. כל פיסה של חוויה מכילה בתוכה אפשרות לתנועה נוספת. פחד הוא לעולם לא רק פחד, ותמיד אינו אותו הפחד. השהייה בסף החוויה מאפשרת לרגשות לנוע, להוביל למקום חדש, לפגוש סף אחר, חדש, של אותו נושא.

פרויד התייחס לנושא החוויה בטיפול. הוא טען, שלהיות במגע עם משהו באופן חווייתי זה אקט משחרר אנרגיה, אשר עשוי להוביל לראייה של פרספקטיבה רחבה יותר וליצור התנהגות חדשה. הוא האמין, שהתוכן של הדברים לא משתנה, אבל בכך שהאדם הופך להיות מודע, התוכן מאבד מהאנרגיה שלו.

בדיון שהתקיים לפני שנים מספר, בין ג'נדלין לבין קולגה, פסיכואנליטיקאי מוערך מאוד, נשאל ג'נדלין: "בעקבות אנליזה, האדם יודע מהיכן מגיעים הדברים, הוא יכול להיות במגע עימם ולהיפתח אליהם מחדש. מה אתה מציע יותר מזה?". בתשובה ענה ג'נדלין, כי באנליזה התוכן הפנימי הופך לגלוי, וכך אפשר לגעת בו שוב ושוב, וזה לכשעצמו דבר חשוב מאוד. אולם ההישארות ברובד של המודעות בלבד הוא פספוס של צעדי השינוי המתרחשים במקום הזה, שננגע. לדברי ג'נדלין, כשאנו עובדים דרך התמקדות, צעדים של שינוי מתרחשים בתכנים עצמם ובחוויות העבר. הורגלנו להסתכל על הדברים בהווה כהתארגנות ותולדה של אירועי העבר. תפיסה זו, לדבריו, היא טעות, שכן שום אירוע אינו סגור ובעל תוצאה ברורה וסופית. ההווה מכיל את חוויות העבר בהגיון וסדר מסוים. רגשות וזכרונות מן העבר מגיעים כחלק מההווה של האדם. העבודה בהווה עם החוויה העמוקה נותנת לעבר תפקיד ותפקוד חדשים. לאמיתו של דבר, הדברים אף פעם לא מסתיימים. כל האירועים והחוויות יכולים לנוע לעבר הווה חדש ואחר, וכאשר זה קורה, גם מה שהיה משתנה. העבר לא רק מקבל אינטרפרטציה אחרת, אלא מתופעל באופן שונה בהווה החדש. במילים אחרות – חוויית ההווה משנה את העבר.

ויש מסקנה נוספת, הקשורה לא רק לקשר בין העבר להווה, אלא גם לעתיד. בחוויה השלמה של האדם קיימת גם התנועה המתקדמת, העתידית. כל חוויה ואירוע מכילים בתוכם באופן סמוי גם את הצעד הבא, את השינוי שיכול גם הוא להיות מורגש כאשר האדם מתחבר לסף החוויה. ההתמקדות מלמדת את הדרך לנגישות לסף הזה, את האפשרות לחוש את המורכבות שנמצאת בחוויה השלמה, ואת שימת הלב לצעדי השינוי הקטנים והעדינים שיכולים לנבוע מהמקום הזה.

אני יושבת מול אורית. היא מתארת את האירוע שקרה אתמול, כשנפגשה עם בן זוג שעימו החלה להיפגש. אני מבקשת ממנה להאט את הקצב, לשהות עוד רגע עם המשפט שאמרה: "באיזשהו שלב מצאתי את עצמי שוב נעלמת, לא יכולה להוציא מילה מפי".

אני מהדהדת לה את המשפט בחזרה, בעדינות, בטון שמותאם אליה… נמצאת שם איתה. עולות דמעות בעיניים… יש שם תסכול רב על כך שזה קורה לה שוב. מופיע כאב עמוק ואנו מאפשרות לו להיגלות, מתוך נוכחות פנימית שמוכנה לפגוש את מה שחבוי שם. אני איתה, חוקרת, פוגשת, מאפשרת, מקבלת את המקום הכל כך עדין הזה…

ואז עולה חוויה קדומה יותר. אורית ילדה קטנה, הרבה בלגן בבית… עולה התכווצות מוכרת בשרירים, רצון להיעלם… אנו מאפשרות לכל זה להיות, להיפתח, לקרות, בתוך המרחב הבטוח שביני לבינה… אורית מאפשרת לגוף לשחרר תנועה שקפאה בו לפני 20 שנה, למצוא היום את הצעד הבא…

** יוג'ין ג'נדלין – פילוסוף ופסיכולוג. עיקר עבודתו הפילוסופית עוסקת ביחסים שבין חוויה ויצירת משמעות, שפה ותהליכי שינוי, וכן הפילוסופיה של הסמוי (philosophy of the implicit). ג'נדלין זכה לקבל ארבעה אותות של כבוד מארגון הפסיכולוגים האמריקני, כהוקרה על תרומתו לפיתוח הפסיכולוגיה החווייתית, וכן אות כבוד גבוה ביותר עבור תרומתו התיאורטית והפילוסופית לעולם הפסיכולוגיה.

ג'נדלין מחבר הספר "Process model", המציג פרספקטיבה רחבה ועמוקה על תהליכי חיים. ספרו "התמקדות" תורגם ליותר מ-17 שפות. מאמריו הרבים תורגמו אף הם לשפות רבות.

ניתן למצוא ספריית מאמרים עשירה וספרים שלו באתר www.focusing.org