כשגוף נפש מחשבה ורוח נפגשים

התמקדות היא דרך ליצירת קשר בין האדם לבין ידיעה עמוקה בתוכו.  על ידי פיתוח קשב  מיוחד לחוויה הפנימית, נפתחת לנו דלת לידע עמוק, ולחיבור חדש של האדם לעצמו.

ההתמקדות מאפשרת לנו לפגוש תוך כדי תהליך את ארבעת הממדים:  – גוף, נפש, מחשבה ורוח.

בתהליך ההתמקדות מתעוררת חוויה הפנימית של 'חזרה הביתה' – זוהי חוויה אורגנית, מדויקת, אוטנטית ומחוברת לתנועה פנימית אשר יודעת' את תהליכי החיים הנכונים בכל רגע נתון.

את המפגש בין כל הממדים הללו אנו יכולים לחוות דרך התחושה המורגשת, דרך השדה החוויתי שאנו יכולים לחוש בגופנו.
התהליך הוא "חי", מתייחס לכל מה שבא לידי ביטוי "בכאן ועכשיו" מתוך נוכחות וקשר. אין זה "דיבור על" אלא נוכחות
 לחוויה אשר מתפתחת ומשתנה. וכשהחוויה משתנה – אנו משתנים.

 

למה גוף?

הגוף מכיל בתוכו את כל הזיכרונות שלנו, את החוויות שאנו חווים ברגע זה, ואת הידע לצעד הבא שייטיב עמנו. דרך הגוף אנו מתחברים לאינטליגנציה רחבה יותר, אותה אנו יכולים לחוש דרכנו ובתוכנו. בתהליך ההתמקדות אנו מפתחים הקשבה מיוחדת, בה אנו לומדים לתת תשומת לב לתחושה המורגשת באופן שמאפשר לה להיפתח, ולחבר אותנו לשדה חוויתי עמוק ורחב. שדה חוויתי אשר בדרך אחרת לא יכול היה להיות נגיש למודעות שלנו. שדה זה נושא בתוכו זיכרונות, משמעויות חדשות, אך אף יותר משמעותי מזה – מכיל בתוכו את צעד החיים הבא.

הקשבה

ההתמקדות מלמדת אותנו לפתח הקשבה מיוחדת, לעצמנו ולחיים שמסביבנו. לאחר הזיהוי של התחושה המורגשת, אנו מפנים אליה תשומת לב בעלת איכות מיוחדת. כאילו אנו יושבים עמה כדי להכיר אותה טוב יותר. זוהי – "סקרנות מתעניינת". כשאנו מפנים סקרנות מתעניינת זו לקשר עם התחושה המורגשת, אנו פתוחים לחוש מה קיים שם אך עדיין לא במילים. תהליך זה לוקח זמן, הוא אינו מידי. כך שבאופן אידיאלי, יש נכונות להקדיש זמן זה, להמתין בקצה של עדיין-לא-ידוע מה זה, בסבלנות, בסקרנות מקבלת, בפתיחות. בהדרגה, אנו חשים עוד. זו האכפתיות, העניין, הרצון להכיר, אשר מביאים את הידיעה הנוספת.

אותו קצה של ידיעה, אותו מקום שהוא טרם נודע, הוא הדלת המשמעותית לתהליכי חיים חדשים, לעולם חדש של משמעויות, תובנות, אינטואיציה, חשיבה שמעבר "לקופסא" ותהליכי ריפוי עמוקים.

קבלה

בהתבוננות אין ניסיון לשנות כלום. אין ניסיון לעשות משהו לכל דבר שהוא. במובן זה, זהו תהליך מאד מקבל. אנו מקבלים שתחושה מורגשת זו נמצאת כאן, כפי שהיא, ברגע זה ממש. אנו רוצים להכירה, בדיוק כפי שהיא. יחד עם זאת, יש משהו יותר מאשר קבלה. בתשומת לב פנימית זו של סקרנות מתעניינת, יש גם ציפייה בטוחה שהתחושה המורגשת הזו תשתנה בדרכה היא, שהיא תעשה משהו שיוג'ין ג'נדלין קורא "לעשות צעד". העולם הפנימי אף פעם אינו סטטי. כשאתם מודעים לו הוא נפתח, נע, הופך לצעד הבא שלו.
התמקדות מעוררת תובנות ויוצרת הקלה, אך היא יוצרת גם דבר נוסף. היא יוצרת התנהגות חדשה. וכשאנו לומדים לקבל את עצמנו וחוויותינו הפנימיות ברמה העמוקה – אנו לומדים לקבל את אלו שסביבנו. לכן התמקדות מביאה ריפוי במערכות היחסים לא רק הפנימיות אלא גם עם אלה שמסביבנו.

מה מביא שינוי?

נקודת המוצא כאן היא ששינוי וזרימה זהו המצב הטבעי של הדברים, וכשנדמה שמשהו לא משתנה, מה שנדרש זו תשומת לב ומודעות, לאפשר למשהו הזה להיות כפי שהוא, עם פתיחות לצעד הבא שלו.
התחושה המורגשת 'יודעת' לְמה היא צריכה להפוך בוודאות, זהו מהלך טבעי של החיים כפי שהם עוברים בנו. כמו שהתינוק 'יודע' את כיוון צמיחתו, כשמקבל מספיק חלב נוחות ומזון. כמו שעץ הלימון 'יודע' שהוא יגדל להיות עץ לימון. ואף אחד לא יצפה שיהיה עץ תפוחים, כך הוויתנו.
בעבודה עדינה ומיוחדת זו אנו מאפשרים לעצמנו להיות 'העץ' שהננו, עם הידע הפנימי של הצמיחה והתנועות החדשות שרוצות לבוא. בדרך עבודה זו אני יכולים לשחרר/ לרפא מקומות שחסמו את הצמיחה הטבעית וליצור סביבה חדשה של בריאות והתרחבות.

תרפיה מוכוונת התמקדות

קיימות גישות עבודה שונות בתוך הפסיכותרפיה, (גשטלט, עבודה דינאמית, עבודה יונגיאנית, טיפול זוגי, תרפיה באומנות.. ועוד..) כשכל גישה נושאת את הרוח שלה, הפרוצדורות שלה, אופני ההתערבות, אוצר מילים ספציפי ועוד. בתרפיה מוכוונת התמקדות אנו עובדים עם השדה החוויתי (אשר נחווה בגוף), באופן שיקדם את התהליך קדימה, ומשלבים זאת עם שאר הטכניקות הקיימות ורלוונטיות בזמן נתון. התחושה המורגשת שעולה מתוך המטופל מאפשרת לנו לעבוד לא בתוך האוריינטציה (למרות שאנו שייכים אליה), לא עם פרוצדורות ברורות (למרות שיש לנו שם כמה כלים חשובים), ואפילו לא רק עם התחושה המורגשת. כשאנו בשדה החוויתי אנו עובדים עם האדם שנמצא ממולנו. השדה החוויתי הוא מתחת לכל הגישות, מאפשר לתהליכי חיים לנוע.

התחושה המורגשת היא רשת חוויתית כולית שאינה מופרדת, נמצאת באזור שבין המודע לתת מודע, מכילה בתוכה מורכבות מרומזת שעדיין אינה מודעת וגלויה. איזור זה מכיל רשת רחבה של דימויים, רגשות, צעדי פעולה שיכולים להגיע. בחיבור לכל זה לא רק שעולם שלם נגלה, משהו בכאן ועכשיו כבר משתנה.

במפגש הטיפולי מתקיימת הקשבה שהיא מעבר לתוכן הדברים. קיימת שימת לב לתנועות עדינות, לנשימות, לניואנסים ונוכחות המאפשרת לכל החוויה הפנימית שסביב הנושאים להיפתח. וזאת בתוך מרחב של סקרנות וקבלה. ההקשבה היא קרובה לחוויה הפנימית, נטולת אינטרפרטציות ופרשנויות, מאפשר לתהליך החבוי לנוע. התייחסות זו מביאה איתה נוכחות חיה, חוויתית ועוצמתית, המאפשרת לאינפורמציה חבויה להתגלות ולתהליך של ריפוי להתרחש.

כאשר המטפל והמטופל נמצאים זמן עם התחושה המורגשת, משמעות חדשה מתגלה, עולים דימויים, מילים, זכרונות, הבנות ורעיונות חדשים, כמו גם צעדים לפעולה לגבי הנושאים שעלו. זהו סימן לכך שנוצר קשר עם הרמה העמוקה של המודעות, והגוף חווה סוג של הקלה. תחושת ההקלה יכולה להגיע גם אם הנושאים שאנו מתעסקים בהם כואבים.

השינוי והפיתרון יגיעו בדרך כלל בצעדים קטנים, בתהליך ובקשר עם התחושות הפנימיות ומה שהן מביאות עימן. זהו שילוב של חוויה גופנית ורגשית ביחד עם הבנה שכלית, שילוב אשר מוביל לתחושת הרווחה ולצעדי השינוי.

לאינטראקציה בין המטפל למטופל קיימת חשיבות רבה בתהליך הטיפולי. זאת מתוך התפיסה שנוכחות אנושית היא מרכיב בסיסי ביותר בתוך מערכת היחסים וכי אינטראקציה נוכחת כל הזמן. כל זה יושב על תפיסה פילוסופית רחבה אשר רואה את האדם כישות הנמצאת באינטראקציה מתמדת עם הסביבה. גוף האדם פועל כל הזמן כמארגן מול מידע, ונמצא כל הזמן בתנועה בתוכו ובסביבתו. מתוך הבנה עמוקה זו, האדם שיושב מול המטפל, פוגש גם את ההוויה של המטפל שנוכחת בתוך האינטראקציה. וכשהמטפל נמצא בשדה חוויתי, בנוכחות שקטה אמפטית ומקבלת – כל זה משפיע על השדה של המטופל ועל התהליך שלו. המטפל נמצא במרחב פתוח, המאפשר לתהליך הפנימי להתרחש בקצב שלו, ולדברים חדשים לעלות. זוהי עמדה של אי ידיעה, ללא אג'נדה ידועה מראש. המטפל נמצא בהקשבה עמוקה ל"משהו" שטרם נגלה ורוצה לעלות, ומשתמש בתחושות הגוף שלו עצמו, מתוך הכרה בתחושות אלה כמידע חשוב לאינטראקציה אוטנטית עם המטופל.