אנו יושבות במעגל, בתוך מפגש קבוצתי, ופתאום אני מרגישה את זה
את הדופק המשותף
אני מרגישה את זה דרך התחושה המורגשת, אותה תחושה שמאפשרת לנו להתחבר לשדות רחבים יותר של קיום, לעצמנו ומעבר לעצמנו.
זה משהו מאוד עמוק, כמו אוקיינוס של ידע שיש לנו לרגע נגישות חווייתית אליו. אני משתפת.. ואנו שותקות.. מרגישות את מה שלא ניתן לתאר במילים. הגוף שלנו יודע מה שיש לנו במשותף לפני הצורה, לפני הפירוש.. וכל כך קל לאנו לאבד את זה, מתוך הצורך מיד להבין ולתת לזה משמעות.
אני עוצרת, לא מדברת.. מזמינה לחוש את מה שעובר דרכנו, את המקום בו אנו נמצאות בכאן ועכשיו. אני מנסה "למשוך זמן" שלא נעבור לפירושים, שנסכים לא להבין.
זה מרגיש בתוכי כאילו לרגע עברנו לזמן אחר, יושבות כך מסביב למדורה
מדברות, שותקות.. מאפשרות לרוח שמעבר למילים לגעת, מאפשרות לבלתי נתפס קיום.
יש בהזכרות הזו משהו מרפא. אני כמנחה מנסה להחזיק את הגם וגם. גם להחזיק את המרחב הרחב שנפתח, לתת לו מקום וגם להיות קשובה לקונקרטי.. לראות היכן נמצאות הנשים האחרות, עד כמה אפשר "למתוח את הזמן" ומה שבין הזמנים.
יתכן שמיהרתי מידי, והתחלתי לאסוף את הרגע במילים.. אך יחד עם זאת החוויה נשארה צרובה בתוכי, בגופי.
הגוף שלנו נושא כל כך הרבה חוויות, מחיים אלו ומתקופות אחרות,
התנסויות רבות, שיעורים, התפתחות… מסע של נשמה.
הרבה ידע נצבר…
לא תמיד ישנה נגישות לעומקים שכאלו, אבל זה אפשרי.
אני אוהבת את המשפט של ג'נדלין – כשמתחילים להרגיש את הגוף מבפנים נפתחת דלת… בהתחלה היא נפתחת לסיפור האישי שלנו, שצריך הכרה מקום והתרה.. אך מעבר אליו נפתחת דלת ליקום כולו.
אני מלמדת התמקדות מעל ל 10 שנים, מודה לרגע שהיא נכנסה לחיי. כל כך הרבה מפגשים חשובים ומשמעותיים, כי כשאנו במרחב של התמקדות יש מפגש.
פגשתי בדרך כל כך הרבה תלמידים שההתמקדות שינתה את חייהם. נקודה. לא פחות מזה.
לצד העבודה התרפוייטית שההתמקדות הביאה היא נתנה לי דרך ודלת לאותם עולמות רחבים שאנו חלק מהם. היא נתנה לי דרך לחוש אותם בגוף, ולהפכם "לשלי" ולחלק מהמסע שלי. אותם עולמות רחבים נהפכו להיות גם חלק מהמסעות של המטופלים שלי.
כל השנים חיפשתי דרך לחבר, להכיל את כל הממדים. את הממד הפיזי, הקונקרטי, להתחשב ביכולת שלנו להכיל, לא יותר מידי.. אך גם לא פחות מידי.. לרפא, לתת מקום לרגשות, לכאב, לשמחה, לתהליכי חיים, לבנות משמעות חדשה. אך גם להרחיב. לחבר בין אדמה לשמים.
ההתמקדות הצליחה לעשות את האינטגרציה.
ההתמקדות הרב ממדית נולדה כדי לאפשר את הגם וגם בתהליך. לאפשר לנו להתחבר גם לעצמנו וגם לגוף גדול יותר של ידע ושל קיום. לתקן את החיבור ניתקנו, כשפנינו למסע האינדיווידואלי.
דרך ההתמדות יש לנו דלת להתחבר לידע הזה, הרחב. להתרחב ולקבל פלטה חדשה של צבעים, ואת כל התמיכה היקומית.
ואני, אני בהודיה.