ריפוי מהו

עבורי שאלת הריפוי היא מאוד עמוקה ומזמינה אותנו להתבוננות על העמדות שלנו, פילוסופיית החיים שלנו.

למטפלים, לאלו שמלווים אנשים בתהליכי החיים – התשובה תהיה כוכב הצפון שלהם, לפרקטיקה ולדרך בה יפעלו.

יש הרואים בריפוי התגברות על סימפטומים, תיקון חסרים, השתחררות מחסמים, התגברות על טראומות, וברמה מסוימת זה נכון. עבורי זוהי רק שכבת עבודה, וחלק מהמסע לחזור למקום של איזון וחיבור עמוק יותר לחיים עצמם.

עבורי ריפוי אינו קשור למחלה. ריפוי הוא הדרך לעורר ולתמוך בחווית השלם הנמצאת עמוק בהוויתנו, מולדת וחלק ממי שאנחנו.

כוכב הצפון שלי מראה לי שכל אדם שלם ברמה העמוקה, בהווייתו. לא משנה מהו הסימפטום, על מה הוא נאבק, מהם האתגרים שהחיים הביאו לפתחו (ולפעמים מגיעים אתגרים שגם אני פעורת פה, לא מבינה עד כמה אפשרי, מתערערת, שואלת וחוקרת, מחפשת משמעות, מסכימה לקבל שאולי אין, אולי הכל סתמי ואני מארגנת פה איזושהי משמעות קוסמית כדי להירגע ולחפש סדר בכאוס, יורדת עמוק יותר, עולה גבוה יותר, מחפשת את השלם שסמוי מעיני, מוצאת, מאבדת, מתרגלת ומתרחבת.)

ריפוי הוא לא להשיג איזשהו שלמות חיצונית, ריפוי הוא היזכרות וגילוי השלם הספציפי והייחודי, האישי והאינדיוודואלי, שהוא גם מיוחד, אך לא מיוחד יותר מהאחר, פשוט מיוחד, כמו צליל או תדר, וחלק מסימפוניה, חלק משלם רחב יותר.

המסע האישי והמקצועי שלי הוא לא מסע תיאורטי. זהו תרגול יומיומי, של מי שהתחייבה לעסוק בשינוי ובריפוי. זוהי מחויבות עמוקה שאינני יכולה היום בלעדיה. כשאני מחוברת לחוויית השלם אני הכי "חיה", זוהי זרימת החיים עצמם. בלי מאמץ.

ואז, כשאני פוגשת את המטופלים, את התלמידים בקבוצות, את מי שמגיע, אני פוגשת מתוך המרחב הזה.

כשהווייתי פתוחה, רחבה, זוכרת, השדה האנרגטי, הנפשי, התודעתי הרחב מהדהד לשדה האנרגטי, הנפשי התודעתי של מי שממולי.
וגם אם האדם שממולי איננו חווה זאת, בתוך נפתולי הכאב וההתמודדות, אני שם מחזיקה זאת, בהווייתי… כדי שלאט לאט הזיכרון שבו יתעורר. זו הוויה שפוגשת הוויה, חיים פוגשים חיים. עם השנים, ולאחר מפגש עם מאות (אולי אלפים? ) של אנשים בדרך, למדתי לראות שיש בכל אחד מאיתנו את היכולת לחזור לאיזון, ולחיבור למשהו רחב יותר. לפעמים זה לרגעים, רגע כזה של חסד, ולפעמים זה הופך להיות התרגול האישי שלהם, בתוך נפתולי החיים.